רקע כללי

​

במסגרת עבודתי כפוטותרפיסטית בביהס 'נתיב' לחינוך מיוחד בתל אביב, פגשתי את נדב צרפתי המאובחן על הרצף האוטיסטי. בהתחלה (2009) נדב ואני היינו מצלמים ביחד בשטח ביס, מהר מאוד נדב התאהב בשפה הצילומית והתחיל לצלם גם בבית בזמנו הפנוי, הוא היה מביא את הצילומים לטיפול והתמונות שלו הפכו מהר מאוד להיות הבסיס לתקשורת בינינו, ופיצוי על הקושי הוורבלי של נדב, שהראה לי בתמונות את כל מה שלא יכול היה לומר במילים.

לאט לאט ראיתי איך השפה הצילומית של נדב הולכת ומתפתחת והופכת מורכבת יותר ומרתקת יותר, עד שהייתי נפעמת נוכח הדימויים המדהימים שלו. אחרי לבטים קשים החלטתי להציג תערוכה פומבית (2013 גלריה נוזהא). זו הייתה חוויה מוצלחת ומרגשת מאין כמוה, התערוכה שיקפה לי את הצורך האדיר של נדב בקשר ובתקשורת ואת הצורך שלו בשיתוף וחשיפה. ובאוגוסט 2015 הוצגה תערוכה נוספת בגלריה 'רובע 9' בתל אביב. בתערוכה זו אף נמכרו ארבעה מצילומיו.

​

מטרות טיפוליות

​

• חיבור לעצמי האותנטי

• העלאת תחושת הערך העצמי

• פיתוח היכולת לתקשורת בינאישית ואמפטית.

​

כיצד ניתן להשיג מטרות אלו באמצעות צילום

​

פעולת הצילום נותנת לנדב חוויה של חופש בחירה ושליטה - כשהמצלמה אצלי יש לי חופש להחליט החלטות באופן עצמאי, אני בוחר מתי לצלם, את מי לצלם ואיך לצלם אותו, אני מחליט אם להתקרב למישהו או לצלם אותו מרחוק, אני מחליט אם התוצאה טובה או לא ואם למחוק או להשאיר וכו וכו 

​

המצלמה מעודדת את נדב ליצור קשר עם מציאות חיצונית - עבורי החיבור בין צילום ואוטיזם מתקיים בין שני עולמות מנוגדים האחד לשני, כלומר, בעוד שהמציאות האוטיסטית גורמת להתבוננות פנימית המנותקת מהמציאות החיצונית, המצלמה מעודדת וגורמת להתבוננות חיצונית, שכן אין המצלמה יכולה לצלם את עצמה ולכן מעודדת תקשורת חיובית ויצירתית בעלת אופי מתמשך עם המציאות החיצונית. 

​

קשר עין - לנדב יש קושי מסוים ביצירת קשר עין, המצלמה מאפשרת לו ליצור קשר עין דרך העדשה וכך גם להרגיש מוגן וגם ליצור קשר, כך המצלמה משמשת גם כחוצץ וגם כמתווך בו זמנית. 

​

המצלמה יכולה לעצור את הזמן - בדומה לנדב, כך גם לאחרים המציאות היום-יומית עלולה להיות מהירה ומבלבלת מדי, עקב הצפה וקושי בוויסות. ניתן לראות זאת בעיקר בקושי לפרש סיטואציות, קודים חברתיים, הבעות פנים, שפת גוף וכו. פעולת הצילום מאפשרת לנדב לעצור את הזמן ולהתבונן בסיטואציה המצולמת בקצב המתאים לו, בלי גירויים חיצוניים ובלי השתנות מתמדת של המציאות. 

​

ניכוס והבניית הזיכרון האישי - נדב: "הצילום עוזר לי לזכור את הזכרונות שלי" אני מרגישה שנדב זקוק לתמונות על מנת לעשות קונקרטיזציה לזיכרון חזק אך אמורפי. לנדב יש יכולת אדירה לשים לב לפרטי פרטים, הוא מחזיק אותם בזיכרון שלו באופן אמורפי, כשהוא מצלם האמורפי הופך לקונקרטי, יציב ווודאי. אני מרגישה שתחושת הוודאות הזו נותנת לו שקט וביטחון. ואולי אפילו מקלה עליו את עומס הפרטים, אולי מפנה לו מקום לדברים אחרים. 

​

תמונות במקום מילים - קיים פער מאוד גדול בין היכולות הוורבליות של נדב לבין היכולת שלו ליצור מורכבות ויזואליות. נדב מצליח בתמונות שלו ליצור הרמוניה אסתטית שאין לה תחליף מילולי. לעולם לא הייתי מצליחה לראות בנדב את כל העושר, היופי, הרבדים השונים, התבניות והיכולות לפרק את הזמן ואת המרחב באופן שהוא מדבר. וכך הוא משתמש במצלמה ככלי לבטא את העושר הפנימי שלו ולהביע את עצמו ואת העולם הפנימי המרתק שלו, עצם הביטוי הוא בעל יכולת מרפאת. 

גם לתערוכה פומבית יש ערך טיפולי אדיר, אשמח להרחיב על כך בהמשך.